תל ערד, הסמוך לעיר המודרנית ערד, כולל שני חלקים: העיר התחתונה והעיר העליונה. בערד התגלו חרסים נושאי כתובות, עם שמות של משפחות כוהנים. המצודה התקיימה בצורות שונות עד התקופה הפרסית (מאה שישית לפני סה'נ).
העיר התחתונה הייתה מיושבת בתקופה הכנענית הקדומה בלבד (2200-3150 לפני סה'נ). ערד הכנענית השתרעה על פני 100 דונם והייתה בזמנה אחת הערים הגדולות בארץ ישראל. העיר הוקפה בחומה חזקה שהיקפה הכולל 1,200 מטרים. הכיכרות, מבני הציבור ומבני המגורים, המקדשים והשטחים הפתוחים נבנו בהתאם לתכנון מדוקדק. מערכת הרחובות תוכננה כך שמי הגשם יזרמו אל מאגר, שהוקם בחלק הנמוך של העיר.
בתי המגורים נבנו על פי תוכנית אחידה. לכל בית יש אולם רחב, שאליו מצורף חדר נוסף ששימש כמטבח או כמחסן. פתח הבית נקבע בקיר הרוחב של האולם. סגנון בית זה ידוע במחקר הארכיאולוגי כ'בית ערדי', על שם התל שבו התגלה.
החלק העליון של העיר ערד מכונה 'תל המצודות', וראשיתו בתקופה הישראלית (החלה ב- 1,200 לפני סה'נ). במקום הוקמו במהלך השנים מספר מצודות, זו על חורבותיה של קודמתה. המצודות הוקפו בחומה חזקה. בחצר המצודה התגלה מקדש ישראלי, שכלל היכל רחב ואולם קטן ששימש כקודש קודשים (דביר). המקדש בערד הוא מהדורה מוקטנת של מקדש שלמה בירושלים. על הבמה המרוצפת של הדביר התגלתה מצבת אבן בגובה מטר אחד, שהייתה צבועה באדום. בחצר שלפני ההיכל ניצב מזבח.
